מאת: עו"ד אברהם פכטר
מנכ"ל התנזים, זכה לתמיכה גורפת בפריימריס של פת"ח ברמאללה ומועמד לפרלמנט הפלסטיני.
הבעיה - ברגותי נשפט בבית משפט מחוזי בת"א ל-5 מאסרי עולם, על מעלליו הנפשעים, שעשה נגד מדינת ישראל עד שנעצר ע"י כוחות צה"ל. ברגותי - אמנם החל את דרכו כמנהיג פוליטי ועלה לכותרות כראש התנזים ברמאללה וביש"ע, תוך הנהגת הפגנות ואסיפות עם נגד הכיבוש ונגד צה"ל. במהלך הימים, הפך גם למנהיג צבאי וכאשר התנזים החליט להתחמש ולהשתתף בפעילות עוינת וחבלנית נגד ישראל וישראליים ביש"ע ובישראל - במיוחד בתקופת האינתיפאדה.
במהלך המשפט - הוכח ללא ספק שברגותי נתן הוראות לפיגועים, וגם מימן אותם, וזאת על פי מסמכים, האזנות וצ'קים ופקודות בכתב, שנתפסו ע"י כוחות הביטחון. יתירה מזאת, היה מספיק כדי להרשיעו, ע"י אוסף כתבות טלוויזיוניות שפורסמו בכלי התקשורת הפלסטינית והישראלית, לרבות נאומים, הצהרות והתפארות על פיגועים ופגיעה בישראל. לכידתו, כניעתו ומשפטו - הציגו אותו בשל התנהגותו ודרך ניהול משפטו כמנהיג פוליטי סוג ב', שקפץ כנראה גבוה מעל יכולתו - ואילו כמנהיג מחבלים ופיגועים סוג א'.
העונש שנגזר עליו - כמה מאסרי עולם, היה רק לגבי מה שניתן היה להוכיח בכתב ובע"פ - כאשר מעלליו האמיתיים היו הרבה יותר חמורים בהצטברותם.
הקריאות לשחרורו, מטעמים פוליטיים לצורך דיונים ומו"מ מדיני - הוא יותר מאשר מגוחך ונלעג.
אמנם, יש תקדימים בהיסטוריה, בהם מנהיגים כלואים שוחררו כדי להנהיג או להצטרף לממשלה חדשה, למען השלום וקו מדיניות חדש - אך מקרה ברגותי שונה מהם, מרחק רב בתוכן ובאיכות. והיה אם יגיעו למשא ומתן על הסדרי קבע, הפסקת פעילות עוינת, הפסקת פיגועים, הפסקת התנגדות מזוינת, פירוק נשק ותשתיות מחבלים - וכל זאת בזכות אישיותו והנהגתו של ברגותי - אולי יש מקום למחשבה מחודשת. אבל ספק רב, אם הוא האיש להרים את המעמסה הזאת.
הסכנה היא, שקורה לא פעם, שרעיונות שנזרקים לחלל, תופסים תאוצה ומכוח המומנטום והדינאמיקה, מתבססים לאט לאט בתודעה הציבורית ומתחילים לשכנע גם את הלא משוכנעים, שמא ואולי יש ברעיון גם אפקטים חיוביים אטרקטיביים. בכך, מצליח יוסי ביילין - לא רע, שהרי אין זו הפעם הראשונה שהנושא מועלה לכותרות על ידו ונאמניו.
להזכיר לציבור, כי עו"ד שמאי ליבוביץ שהיה (ואולי עודנו) אחד מסנגוריו של ברגותי אפילו, העז ברוב חוצפתו להשוותו למשה רבנו, על פועלו ומנהיגותו למען הפלסטינים ובכך הוכיח שהוא מכר את נפשו לשטן ברגותי - וכל המוסיף בנושא זה גורע.
נכון, שישראל כבר שחררה בעבר הרחוק והקרוב - בהחלטות פוליטיות, לא מעט פושעים כבדים עם דם על הידיים והרגליים - כשחלקם חזרו לפעילות חבלנית עוינת - אם כתמורה לשבויים וחטופים ואם כמחווה למהלכים מדיניים שהיו צריכים להוליד מהלכים לקידום הרצוי שלום והדברות, דבר שלא קרה ממש במציאות.
שחרורו של האסיר השייח אחמד יאסין הוא הבולט שבהם - שבא בעקבות הפשלה של המוסד בפרשת ניסיון חיסולו של אחמד משעל בירדן - ובא כדי לשחרר אנשי מוסד ובעיקר לשמור על היחסים על המלך חוסין מירדן.
עד היום - יש עדיין רבים החושבים שנעשתה טעות, למרות האילוצים והדחיפות בהחלטה פוליטית אמיצה, שהיה צריך לקבל לאלתר.
שחרורו של ברגותי - עלול להביא את המערכת המשפטית והפוליטית למצב מביך, ולאותת לאוייבינו שתפיסתם כליאתם והבאתם למשפט - אינו חשוב אלא הוא בבחינת תרגיל פוליטי משפטי לצורכי רווח מדיני.
אם הרשות הפלסטינית ומנהגיה, היו אמנם מקיימים הסכמים וחוזים - יתכן והיה מקום לחישובים של רווח והפסד בנושא, אך מאחר וההיסטוריה הקצרה הוכיחה בעליל שהנייר עליו חתמו שווה יותר מהתוכן - והאכזבות שנבעו מכך החל מהסכמי אוסלו, קמפ דיוויד, שארם-א-שייך התנפצו אל המציאות ללא תוצאות - אסור להמר על שחרורו של ברגותי, אלא לאחר שיוכחו בפועל ההבטחות וקיומן.
כלומר, ניתן לדעתי, להתייחס לברגותי רק לאחר קיום ההסכם לאורך זמן, לאחר שירצה בכלא הישראלי תקופת מאסר ממושכת - וכדברי הכתוב במקורותינו ו"תשקוט הארץ ארבעים שנה", אז ניתן יהיה לדון בבקשת חנינה לברגותי קשישא.
מאחר וכפי שציינתי, הרעיון אינו חדשני, אולי הוא נותן לו תקווה קלושה לעתיד, אך אסור לתת לרעיון להעמיק ולהתגלגל, מעבר לגימיק פוליטי - שמא יסיקו המחבלים - שניתן לכפר על פשעים נגד ישראל ע"י השתייכות פוליטית - ואין דבר מסוכן מזה לביטחון ישראל. והראייה, נבחרו עוד מספר מחבלים כלויים ומבוקשים עד כדי פאנל של להקמת ממשלת פושעים בגבולותינו. ולכן צריך להרוג את "הנושא" הזה, שהוא עדיין בחיתוליו.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
